"כלי הנשק הטוב ביותר נגד המתח, הוא היכולת שלנו לבחור במחשבה אחת על פני אחרת." William James
המתח עלול לגרום לבעיות בריאות רבות (ואפילו להרוג), אם לא לומדים איך לנהל אותו. עם כל גורמי לחץ הקיימים בעולמנו כיום, רבים מאיתנו חיים תחת מצב קבוע של לחץ. עלינו להתמודד עם אינספור גירויים והפנמות של דברים המגיעים מהעולם החיצוני, והצורך לסנן אותם כל הזמן, עלול להותיר אותנו עם תחושות מתישות, שעלולות להכריע אותנו.
כדי לתת לכם מושג רק לגבי איך המתח הפך למגיפה, להלן כמה מהנתונים הסטטיסטיים, על איך המתח משפיע עלינו, וזאת על פי המכון האמריקאי למתח:
הסטטיסטיקה על פי המכון האמריקאי הנתונים
אחוז האנשים שחווים על בסיס קבוע סימפטומים גופניים הנגרמים בעקבות המתח 77%
התנסות באופן קבוע בסימפטומים פסיכולוגיים הנגרמים בגלל המתח. 73%
תחושת האנשים שחיים עם מתח קיצוני. 33%
התחושה שהמתח גבר במהלך חמשת השנים האחרונות. 48%
האנשים שאומרים שהכסף והעבודה, הם הגורמים המובילים למתח שלהם. 76%
דיווחים של אנשים על כך שהם נשארים ערים על יצועם בלילות, בגלל המתח. 48%
כפי שניתן לראות, אנשים רבים מתמודדים עם מתח קיצוני שעלול להשפיע על כל היבט בחייהם. כשהמתח הופך להיות לדבר מתיש ומעייף, הוא עלול לגרום לבעיות בריאותיות הן גופניות והן נפשיות. במאמר זה, נעבור על איך בדיוק המתח עלול להשפיע על המוח והגוף, ואיך אפשר ללמוד ולנהל אותו.
להלן איך המתח עלול לגרום לחולי ועייפות:
המתח שואב מהגוף את האנרגיה שלו, מאחר והוא נועד להזהיר אותנו מפני איום ממשמש ובא. התגובה שלנו הינה להילחם בכך, והיא מתרחשת כדי לספק לנו את האדרנלין, ולהחליט איך להגיב על אותו איום: אם לזרום עם זה, או להילחם נגדו. בעולם המודרני, מופעלים עלינו גורמי לחץ כמעט באופן קובע, מה שמותיר את גופנו במצב קבוע של מתח.
כתוצאה מכך, הגוף מתחיל להישחק, מאחר וקשה לנו להעביר תחושת הרגעה מהמוח.
רוב האנשים לא מבינים עד כמה הגוף והנפש שלנו מחוברים, וכי חוסר איזון באחד, עלול לגרום לבעייה בשניהם. ד"ר אסתר שטרנברג, פרופסור לרפואה ומייסדת המינהל למחקר, במרכז אריזה לרפואה אינטגרטיבית באוניברסיטת אריזונה, בטוסון, ביצעה מחקר נרחב על הקשרים המתקיימים בין המוח והגוף.
המחקר שלנו כולל את הבנת הקשר המתקיים בין מערכת העצבים המרכזית, ובין מערכת החיסון של הגוף, והמלמד על איך המולקולות של מערכת החיסון של הגוף נוצרות בדם, מה שעלול להשפיע על תפקודי המוח המשפיעים על הרגשות שלנו.
באחד מרבי המכר של ספריה שנקרא: "האיזון הפנימי: הקשר המדעי בין הבריאות לבין הרגשות", שטרנברג בחנה איך הרגשות שלנו, ובמיוחד המתח, עלולים להשפיע על הבריאות הגופנית שלנו.
קטע מספרה, מסביר איך חלקי המוח שלנו השולטים על המתח, עשויים גם לשחק תפקיד בסבירות להתפתחותן של מחלות מסויימות:
בניתוח של אותם מתווכים כימיים, נוכל להתחיל ולהבין את היסודות הביולוגיים לגבי איך הרגשות משפיעים על המחלות…
אותם חלקים במוח השולטים על תגובת המתח… ממלאים תפקיד חשוב באותה רגישות ובעמידות במחלות דלקתיות כגון: דלקת הפרקים. מכיוון שמדובר באותם חלקים במוח שגם ממלאים תפקיד במצב של דיכאון, נוכל להתחיל ולהבין למה חולים רבים הסובלים ממחלות דלקתיות, עלולים גם לחוות דיכאון בתקופות שונות בחייהם.
… במקום לראות את הנפש כמקור לאותן מחלות, אנו מגלים שכל עוד התחושות אינן גורמות באופן ישיר או מרפאות מחלות, המנגנונים הביולוגיים העומדים ביסודם, עלולים לגרום, או לתרום למחלות.
לכן, רבים מהמסלולים העצביים והמולקולות העומדות בבסיס התגובות הפסיכולוגיות והמחלות הדלקתיות, הן זהות, מה שהופך את הנטייה לסדרה אחת של מחלות, שעלולה להיגרם עם נטייה כזאת, או אחרת.
[…]
התחלנו אפילו לסווג ולברר איך הזיכרונות הרגשיים מגיעים לחלקים במוח, השולטים על תגובת המתח ההורמונאלית, ואיך אותן רגשות עלולות בסופו של דבר, להשפיע על פעולות המערכת החיסונית בגוף, ובכך זה משפיע על מחלות כגון דלקת פרקים וסרטן.
התחלנו גם לחבר בין הדברים, לגבי איך האותות המגיעים ממערכת החיסון, יכולים להשפיע על המוח ועל השליטה בתגובות הרגשיות והגופניות: את הבסיס המולקולארי של תחושת החולי. תחת כל זאת, הגבולות בין המוח והגוף מתחילים להיטשטש.
והיא ממשיכה להסביר, איך הגירויים הקבועים שאנו חשים, קשורים, ועלולים להשפיע על התגובה שלנו למתח:
כל דקה ביום ובלילה, אנו מרגישים אלפי תחושות, שעלולים להוות את הטריגר לרגש חיובי, כגון לאושר, או לרגשות שליליים, כגון: עצב, או לחוסר רגש בכלל: עקבות ריחו של בושם, מגע קל, צל חולף, מוסיקה, וכן אלפי תגובות פיסיולוגיות, כגון: הלמות הלב, או הזעה, שיכולים בצורה שווה להתלוות לרגשות שליליים, כגון לאהבה, או לרגשות שליליים כגון: פחד, או ללא שום גוון רגשי שהוא.
מה גורם לאותן תחושות שנכנסות אלינו, וצורות הביטוי של הרגשות הפיסיולוגיים, להוות את המטען שנלווה אליהם איכשהו, ואיפה שהוא במוחנו.
הזיכרון משחק תפקיד רב עוצמה בתיווך התגובה שלנו למתח, מאחר וזיכרון שלילי, מתעורר בעת אירועים נוכחיים שקורים, ושעלולים לשנות את מצב הרוח שלנו בין רגע.
שטרנברג כותבת:
מצב הרוח אינו הומוגני כמו מרק מוקרם, אלא יותר כמו גבינה שווייצרית, מלאה בחורים. הטריגרים הם מאד ספציפיים, המעוכבים במוח, והעלולים להופיע בהתפרצויות פתאומיות של זיכרון: דרך ניחוח קל, כמה שורות בטון המנגינה, צללית מעורפלת, כל אלו הופכים לזיכרון עצוב שקבור עמוק במוח, אך לא נמחק לחלוטין. אותן תחושות קיימות, יכולות להתעורר מהרגע שבו צפות שכבות הזמן בחלקי המוח, השולטות על הזיכרון, והם מושכים איתם, לא רק את התזכורות על התחושה, אלא גם את מסלולי הרגש שהתחילו להתחבר לראשונה עם הזיכרון.
הזיכרונות הללו מתחילים להתחבר עם הרגשות, המעובדים בחלקים אחרים במוח: האמיגדלה בעקבות הפחד, המולקולות הקשורות להנאה – אלו הם אותם חלקים, שהמומחים לאנטומיה קראו להם כך בגלל צורתם. ואותם מרכזי רגש במוח, מתחברים באמצעות מסלולי העצבים לחלקי התחושות שבמוח, ולאונה הקדמית ולהיפוקמפוס – מרכזי הקואורדינציה של החשיבה והזיכרון.
כניסתן של התחושות, עלולות לעורר רגש שלילי או חיובי, תלוי בזיכרונות הקשורים.
הזיכרונות שלנו על חוויות מסויימות, עלולים להשפיע על איך אנו מגיבים למתח. מתח טוב, מניע אותנו לנקוט בפעולה, בעוד שזיכרון רע, עלול להניע אותנו דרך פחד ואי וודאות.
שטרנברג מסבירה מה קורה במוח כשמתחילים להיות תחת מתח:
ברגע שמתרחש אירוע מלחיץ, זה גורם להשתחררות רצופה של הורמונים בהיפותלמוס, ביותרת המוח ובהורמוני האדרנלין – כתגובת המוח למתח. כמו כן זה מגרה את בלוטות האדרנלין , כדי שישחררו אפינפרין, או אדרנלין, ואת העצבים הסימפטתיים כדי שישחררו את האדרנלין – דמוי הנוראפינפרין הכימי לכל הגוף: העצבים מחוברים ללב, לבטן ולעור. לכן, הלב מתחיל להלום בקצב מהיר יותר, גורם לזקיקי העור בעור לסמור, מופיעה הזעה, ואתם עלולים אף לחוש בחילה או בדחף לעשות צרכים.
אך תשומת הלב נעשית ממוקדת, הראייה הופכת להיות צלולה, וגל של כוח מציף אתכם – כשכל אותם כימיקלים משתחררים מהעצבים וגורמים לדם לזרום לשרירים, ולהכין אותם לעמוד בכוננות.
… אם המצב המתוח נמשך, עד כדי כך שאינכם יכולים לשלוט בו, או שהוא הופך להיות חזק מדי או ממושך, ואותם הורמונים וכימיקלים ממשיכים עדיין להישאב מתוך העצבים והבלוטות, אזי, אותן מולקולות שהניעו אתכם למשך זמן קצר, גורמים לכם כעת לחולשה.
היא מסבירה על איך מתח כרוני עלול להזיק למערכת החיסון:
מערכת העצבים והתגובה ההורמונאלית למתח, מגיבה לגירויים תוך מאית השנייה, או שניות, או דקות. המערכת החיסונית לוקחת חלק בתגובות הללו במשך שעות או ימים, ולוקח הרבה יותר משתי דקות, עד שתאי החיסון יתגייסו כדי להגיב לפלישה, ולכן בלתי סביר שאירוע מתח בודד אחד, גם אם חזק, במתח קצר מועד, שיפריע לסדר ברגעים הללו, יהיה בעל השפעה רבה על התגובות החיסוניות.
עם זאת, כשהמתח הופך להיות כרוני, מגננות מערכת החיסון מתחילות להשתבש. מאחר והגירויים המלחיצים ממשיכים להלום, הורמוני המתח והכימיקלים ממשיכים להישאב החוצה. תאי החיסון שממשיכים לנוע באותה סביבה של הדם, או אלו שעוברים דרך הטחול, או צומחים באותה חממה, ולא יהיה להם לעולם כל סיכוי להתאושש מתוך ההשפעה הבלתי מפסקת של ייצור הקורטיזול.
מאחר והקורטיזול סוגר את תגובותיהם של תאי החיסון, ומשתק אותם, המסוגלות להגיב על הטריגרים הזרים תהיה בלתי אפשרית, וזאת בגלל המתח הממושך שעליו אנו פחות מסוגלים להגן ולהילחם בו, כשצריך להתמודד עם פולשים חדשים. לכן, אם אתם נחשפים נאמר, לשפעת או לוירוס התקררות נפוצים, כשאתם נמצאים תחת מתח כרוני, מערכת החיסון שלנו תהיה מסוגלת פחות להגיב, ותהפכו ליותר רגישים לאותו זיהום.
ניהול/הסדרת המתח
כעת, כשאתם יודעים עד כמה המתח עלול להשפיע על בריאותכם הגופנים והנפשית, אפשר לדבר על דרכי המניעה.
שינוי בסגנון החיים: וודאו שאתם מתאמנים לפחות 30 דקות ביום, הימנעו מעישון או שתיה, נהלו תזונה מאוזנת ותנו לעצמכם הפסקות תכופות מהעבודה.
טכניקות להרגעה: מדיטציה, יוגה ותרגילי נשימה עמוקים, יכולים לעזור לכם ללמוד לנהל את המתח בצורה יעילה יותר.
צמחי מרפא: כמה תוספים צמחיים כגון שורש ולריאן, קמומיל ו- HTP-5, הוכיחו עצמם כמסייעים בניהול המתחים.
